גמרא
פירוש
אִין בְּעָלְמָא דָּרְשִׁי כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
אין [כן], בעלמא דרשי [בכלל דורשים] הם קל וחומר בדרך זו, ושאני הכא [ושונה כאן] שאמר קרא [הכתוב] כגזירה ״אישה יקימנו ואישה יפרנו״ (במדבר ל, יד), לומר: את שבא לכלל הקם — בא לכלל הפר, את שלא בא לכלל הקם — לא בא לכלל הפר.
א משנה הפרת נדרים יכולה להיעשות על ידי האב או הבעל כל אותו היום שבו נדרה, עד סופו. יש בדבר להקל (להאריך את זמן אפשרות ההפרה) ולהחמיר (לקצר את הזמן);
כיצד? אם נדרה בלילי שבת הרי כל יום השבת הוא זמן להפרת נדר זה, ואם רוצה יפר בלילי שבת, וביום השבת, עד שתחשך. ומצד שני, אם נדרה עם חשכה, כלומר, סמוך לחשיכה — מפר עד שלא תחשך, שאם חשכה ולא הפר — שוב אינו יכול להפר, שהרי זה נחשב כיום המחרת.
ב גמרא תניא [שנויה ברייתא]: הפרת נדרים יכולה להיעשות כל היום בו נדרה בלבד. ר׳ יוסי בר׳ יהודה ור׳ אלעזר בר׳ שמעון אמרו: זמן הפרת נדרים מעת לעת (עשרים וארבע שעות) מאז שמע את הנדר. שואלים: מאי טעמא [מהו הטעם] של התנא קמא [הראשון]? ומשיבים: אמר קרא [הכתוב]: ״ואם הפר יפר אותם אישה ביום שמעו״ (במדבר ל, יג), לומר: דווקא באותו יום ששומע, שאינו מפר אלא עד סוף אותו היום.
ושואלים: ורבנן מאי טעמייהו [ושני חכמים אלה, ר׳ יוסי בר׳ יהודה ור׳ אלעזר בר׳ שמעון, מה טעמם] — דכתיב [שנאמר]: ״מיום אל יום״ (במדבר ל, טו). שמכאן מובן שיכול להפר את הנדר משעה פלונית ביום זה עד אותה שעה ביום הבא.
ושואלים: ולדעת התנא קמא [הראשון] הא כתיב [הרי נאמר] ״מיום אל יום״! ומשיבים: איצטריך [הוצרך] הדבר להיאמר. דאי [שאם] היה כתוב רק ״ביום שמעו״ הוה אמינא [הייתי אומר] ביממא [ביום] — אין [כן] יפר, בליליא [בלילה] — לא, לכן כתיב [נאמר] ״מיום אל יום״, ללמד שהדבר ניתן להיעשות אף בשעות שבין יום זה ליום אחר, דהיינו בלילה.
ושואלים מצד שני: ולמאן דאמר [ולדעת מי שאומר] ״מיום אל יום״ דווקא, וכוונתו מעת לעת, הא כתיב [הרי נאמר] ״ביום שמעו״! ומשיבים: איצטריך [הוצרך] הדבר, דאי כתיב [שאם היה נאמר] רק ״מיום אל יום״ הוה אמינא [הייתי אומר] כי מחד בשבא לחד בשבא ליפר [מיום ראשון בשבת, בשבוע, ליום ראשון בשבת שלאחר מכן שיפר] לה, כלומר, מאותו יום עד לאותו יום בשבוע הבא, לכן כתיב [נאמר] ״ביום שמעו״ לומר שהדבר מוגבל ליום אחד בלבד.
אמר ר׳ שמעון בן פזי אמר ר׳ יהושע בן לוי: אין הלכה כאותו הזוג, ר׳ יוסי בר׳ יהודה ור׳ אלעזר בר׳ שמעון, שמפר מעת לעת, אלא באותו יום בלבד, כמשנתנו. מסופר: לוי סבר למיעבד כהני תנאי [חשב לעשות כאותם שני התנאים]. אמר ליה [לו] רב: הכי [כך] אמר חביבי [דודי, ר׳ חייא]: אין הלכה כאותו הזוג.
מסופר, כי בהתרת נדרים חייא בר (בנו של) רב שדי גירא ובדיק [היה יורה חץ ובודק] באותה שעה את הנדר להתירו, שלא היה מקדיש לכך זמן רב ותשומת לב, אלא מיד מתיר. וכן רבה בר רב הונא יתיב וקאים [היה יושב ועומד] ולא היה מדקדק בדבר, ומיד היה מתיר.מהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)
הערות
הערות
Gemara
Peirush